MUSIC NOTES

Mozart's Missa Brevis in C (K.259), subtitled Orgelsolo-Messe (Organ Solo Mass) is a well-known example of the Mass settings that were common throughout the Austrian Empire in the late 18th century. Some of these compositions were so extended and concertized, that they drew criticism and even legislation from both the Emperor of Austria and the pope. Mozart's Missa Brevis in C conforms to the strictures of length and the limitation of solo passages imposed by the Prince-Archbishop of Salzburg, Mozart's employer for a brief period before his departure for Vienna. Mozart was 19 years old when he composed this Mass, and as might be expected, it is bristling with energy that is not always perfectly placed, as in the lively and aggressive setting of the Kyrie, and in the musically imaginative but liturgically questionable treatment of the threefold reiteration of the word Sanctus. In the customary manner of the period, The Benedictus is given an extended and soloistic treatment. Mozart sets this movement as a quartet with concertante organ accompaniment, and it is this involvement of the organ that gives the work its name Organ Solo Mass. Text and music are sensitively and skillfully united in the Agnus Dei, with its subtle interplay of soloist and choir.

— David Henry —

ו. א. מוצרט (1756-1791) מיסה בדו מאז'ור ק. 259

בנובמבר ובדצמבר 1776 כתב מוצרט שלוש מיסות, כולן בסולם דו מז'ור, אשר מסופררות 257-259 ברשימת קכל. כותרתה של המיסה ק. 259 היא Missa Brevis et Solemnis . המונח ברויס – מיסה קצרה הוא מהמאה ה-15 ומתייחס למיסה הכוללת את כל חמשת פרקי האורדינריום של המיסה הקתולית (אלה שאינם משתנים על פי התקופה בשנה). בתקופת מוצרט השיגו זאת על ידי השמטת חלקים מן הטקסט, או על ידי הצגת משפטים עוקבים באופן סימולטני. מיסה סולמניס – בה מושר כל הטקסט (מתייחס גם לביצוע טקסי). הארכיבישוף הירונימוס קולורדו, שעלה לכס השלטון בשנת 1772 בזלצבורג, קבע הגבלות חמורות, אפילו לגבי המקרים החגיגיים ביותר, שהמיסה לא תארך יותר משלושת רבעי שעה, חייבת לכלול את כל הכלים (כולל חצוצרות ותופים) וכן אסר על כל השמטת טקסט. מוצרט עמד בדרישות אלה, תוך שהוא מציג את הטקסט באופן יעיל עם מספר חזרות מינימלי.

פרק הקיריה נפתח במבוא תזמורתי, המציג את הנושא הראשון. בהמשך מצטרפת המקהלה לאותו נושא (עם הטקסט Kyrie eleison). גשר קצרצר מוביל אל הנושא השני בסולם סול מז'ור (מתחיל ב- Christe eleison). זהו נושא השונה מן הראשון לא רק בסולמו, אלא גם בכך שהוא בעל מבנה חיקויי. תיאור זה מצביע על כך, שפרק הקיריה הוא בצורת הסונטה – הכל בזעיר אנפין. לאחר פיתוח קצר שב וחוזר הנושא הראשון, ושוב גשר קצרצר מוביל אל הנושא השני, המתכנס הפעם בסופו של דבר לסולם הראשי של הפרק. קודה קצרה מאד חותמת את הפרק.

גם פרק הגלוריה הוא בצורת מעין סונטה. Gloria in excelsis Deo הוא הנושא הראשון. זהו נושא הומופוני בעל אופי דקלרטיבי. מיד וללא כל גשר מופיע נושא שני: Et in terra pax hominibus bonae voluntatis . זהו נושא בעל אופי לירי, ובהתאם לכללים מופיע בסולם המנוגד של סול מז'ור. חלק "הפיתוח" מתחיל בפסוק Laudamus te, עם חומר חדש החוזר על עצמו בפסוק Quoniam tu solus, ואשר מסיים את חלק הפיתוח. בפסוק Cum Sancto Spiritu חוזר הנושא הראשון, כמובן בסולם המקורי, והנושא השני חוזר עם המלה אמן הפעם בסולם הראשי. ארבע הכרזות אמן נוספות משמשות כקודה החותמת את הפרק.

פרק הקרדו כולל את עקרונות האמונה הקתולית. במיסה ק. 259 הוא מתאפיין באורכו הקצר באופן חריג. אין לפרק מבנה מיוחד כמו שני קודמיו, אך יחד עם זאת ניתן למצוא בחציו השני נושאים המופיעים בחצי הראשון.

פרק הסנקטוס פותח בהכרזה מספר ישעיה: קדוש קדוש קדוש ד' צבאות, ובהמשך הופך להיות לירי. הבנדיקטוס (בסול מאז'ור) ניתן כמיטב המסורת בידי הסולנים. לפרק זה נוסף תפקיד סולו לעוגב. עובדה זו העניקה ליצירה את שמה: "מיסת האורגן סולו". לקראת סוף הפרק מבשרת נקודת עוגב (צליל ארוך הנמשך לאורך 9 תיבות) את חזרת המקהלה על Hosana in excelsis, המסיימת את הפרק בסולם היסודי של המיסה.

פרק האגנוס-דאי פותח במנגינה מלנכולית איטית. לאחר הפסקה ארוכה מתחלף המשקל למשקל משולש, והטקסט Dona nobis pacem (הבא שלום עלינו) מסיים את היצירה באוירה אופטימית.